<h1>שו"ת הרשב"ש סימן רל"ז</h1>
<h2>דף מו:</h2>
שאלת. מת הנמצא מושלך ואכל העוף את בשרו מעליו ולא הכירו בו לא פרצוף פנים ולא חוטם אם מתירין את אשתו. ושלחת שטר העדות ועמדתי עליו. תשובה. לכאורה נראה שאין משיאין את אשתו על [פי] עדות זו, שמשנה שלימה שנינו בפ"ב דיבמות אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם וכו'. אך כפי מה שהגיד לי ר' חגי אל צרמאני כי כשמצאו אותו מצאו רגליו שלמים, ושאלו את אשתו אם יודעת לו שום סימן בגופו, והיא ענתה שיש לו יבלת בין הגודל והאצבע, ומצאו היבלת כמו שאמרה. ואם הדבר כן מותרת היא לינשא. ואע"פ ששנינו ביבמות וכו', דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, ואע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו, הא תניא בבריתא בגמ' אין מעידין על השומא ר"א אומר מעידין, ואמרי עלה אמר רבא דכולי עלמא סימנין דרבנן והכא בשומא סימן מובהק פליגי, רבנן סברי שומא לאו סימן מובהק הוא, ור"א סבר שומא סימן מובהק הוא. ומשמע דמה ששנינו אין מעידין על סימנין שבגופו היינו בסימנין שאינן מובהקין, ולא פליגי רבנן ור"א אלא בשומא העשויה להשתנות אבל בסימנין מובהקין לא פליגי, ויבלת כזו שאינה עשויה להשתנות סימן מובהק הוא, ומשמע דאפי' לרבנן מעידין עליו. וכן כתבו ר"ת והרמב"ן והרשב"א ובעל הטורים ז"ל שבסימנים מובהקין מתירין את אשתו.
